Hebrew Recordings

יש שטיח בחדר שלי. המיטה שלי תחת המיטה של אחותי. יש שלוש שמיכות על המיטה שלי, מפני שהלילות קר עכשיו. יש הרבה חפצים על הקומה. יש תיק; בתיק יש המוסיקה שלי (אני מנגנת בפסנתר). על הקומה יש גם סל ירוק, בקבוק מים, וסרט שאני רוצה לראות. יש לי ואחותי הרבה ספרים - אנחנו אוהבות לקרוא! יש לנו גם הרבה בגדים. יש חולצות, חצאיות, שמלות, ונעליים בארון שלנו. בארון על הקומה יש גם סל ומפה. יש גרביים ועוד בגדים במגרות שלנו. יש לנו תמונות יפות של חברים על הקיר שלנו. אני משתמשת את המחשב הנישא שלי כדי לכתוב את זה בזמן שאני יושבת בכסא הכחול החדש שלי.

דויד היה מלך ישראל לפני יותר מ3000 שנה. דויד נלחם בהרבה מלחמות, אהב הרבה נשים ונולדו לו הרבה ילדים.
יום אחד, דויד ראה אישה מתרחצת על גג של בית. האישה מצאה חן בעיניו, והוא רצה להיפגש איתה. האישה הזאת (קראו לה בת-שבע) הייתה נשואה. בעלה (קראו לו אוריה) לא היה בבית, כי הוא היה חייל בצבא של דויד המלך.

בת שבע ודויד נפגשו, כמובן! (קשה להגיד למלך: "לא"...)
אחרי כמה ימים דויד הזמין את אוריה לירושלים. אוריה בא, אבל לא נכנס הביתה, אלה נשאר בחוץ, על המדרגות. הוא לא רצה להתרחץ ולשכב עם אישתו כשכל החברים שלו נלחמים.

לדויד הייתה בעיה: הרבה אנשים יודעים שאוריה לא נכנס הביתה כבר הרבה זמן, הם גם יודעים שבת-שבע נפגשה עם דויד...
דויד ידע עוד משהו שהם לא ידעו: הוא ידע שבת-שבע בהיריון...

מלך הוא מלך, והוא יכול לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה. מה עשה דויד?
הוא אמר לשלוח את אוריה להילחם במקום הכי מסוכן. וכך היה. אוריה לא חזר מהמלחמה...
אחרי כמה חודשים נולד לדויד ולבת-שבע בן.
הבן הזה מת. זה היה עונש לדויד.

דויד אהב מאוד את בת-שבע, לכן הבן השני שנולד להם היה מלך ישראל אחרי שדויד מת.

לאישה העשירה יש מטבעות זהב בארנק הכחול שלה. לאיש העני יש מטבעות כסף בארנק השחור שלו. לילדה יש ממתק ופרחים, אבל לילד יש עט חדש וספר ישן. הקופסא הלבנה נמצאת על הספה, אבל המנורה הירוקה נמצאת על השולחן. הילדה יושבת על כיסא כתום, והילד יושב ליד השולחן

.הילדה אינה זקנה. הבית ישן. הילדה צעירה. המטבע הוא לא ירוק. העץ ירוק. הארנק שחור. המכונית צהובה. המכוניות האלו הן כסופות. המטבעות האלה הם כסופים. המטבעות האלה הם לא מוזהבים. אנחנו ילדים וילדות. אלה הם עצים ופרחים. אלה הם בניינים ובתים. זהו תיק יד, לא ארנק

אי אפשר למצוא עדיין אפרסקים בשוק. הכנתי עוף עם אורז וברוקולי לארוחת הערב. אנא קנה מעט פירות, ירקות ובשר מחר בחנות. פעם אהבתי אגסים, אבל היום אני אוהבת יותר תפוחים. למה אתה אוכל יותר מדי שום? היא מגדלת סלרי, כרובית ובצלים בגינה שלה. הילד הסתכל על התרד שבצלחת שלו בגועל רב.

יש בארנק כסף עבור אוכל וממתק. האישה נמצאת ברכב שלה, אך האיש יושב על הספה. האוכל נמצא על השולחן, אך הממתק נמצא בקופסא. הילדה יושבת על הכיסא, והילד נמצא במיטה. אני נמצא בבנין, והמנהלים יושבים ליד השולחן. המנורה נמצאת על השולחן. גם הקפה נמצא על השולחן. הילדה נמצאת באוטובוס, והילד נמצא ליד הדלת

אומרים שים המלח הוא המקום הנמוך ביותר בעולם.
ים המלח הוא לא בדיוק ים. בעצם, זהו אגם די גדול. יש בעולם אגמים הרבה יותר גדולים ממנו, אבל הוא מיוחד במינו. הוא מיוחד גם מפני שהוא הכי נמוך, וגם מפני שיש בו הרבה מינרלים. בגלל המינרלים ים המלח מאוד מלוח, שום דג לא יכול לחיות בו ושום צמח לא יכול לגדול בו. אנשים מכל העולם באים לים המלח, כי המינרלים טובים לגוף [הם מרפאים פצעים ומחלות].
למה יש בים המלח כל כך הרבה מירלים?
ים המלח נמצה במדבר יהודה. [אם נוסעים מירושלים מזרחה, מגיעים למדבר יהודה וגם לים המלח].
במדבר יהודה חם מאוד. המים שמגעים לים המלח מצפון, מתאדים ומתייבשים מהר מאוד בגלל החום, ומאשירים את כל המינרלים באגם.
גם להיתרחץ בים המלח זה משהו מיוחד. המים המלוכים דומים יותר לשמן מאשר למים. כמעט אי אפשר לשחות בהם, אסור לשתות אותם ואי אפשר לצלול בהם.
בסביבה של ים המלח יש הרבה מלונות. זהו אחד מאיזורי התיירות החשובים ביותר בישראל

I want to go to the store

בבאר שבע, בחיפה ובעפולה הביעו היום (ראשון) שביעות רצון מהפגנות המחאה שנערכו אמש בערים. "היתה אווירה מחשמל בעיר, זו הפעם הראשונה שהגיעו כל כך הרבה אנשים להפגה בבאר שבע אבל בכל זאת ציפינו להרבה יותר", אמר אחד הפעילים מהמאהל בבירת הנגב. להפגנה אמש בבאר שבע הגיעו יותר מ-20 אלף בני אדם.

לדברי דניאל אסלר, דובר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון בעיר, "ההפגנה היתה מוצלחת והגיעו הרבה אנשים, משפחות, צעירים וקשישים שדרשו צדק חברתי, אך קצת התאכזבנו מהתל אביבים שלא הגיעו להפגנה כמו שציפינו. כשבתל אביב היתה הפגנה, הוצאנו אוטובוסים וחשבנו שזה יהיה הדדי".

גם בחיפה הביעו סיפוק רב מההפגנה אמש בשדרות בן גוריון. 25 אלף בני אדם הגיעו לאירוע המחאה הגדול ביותר בעיר הצפונית, והמארגנים לא הסתירו את שמחתם. בפייסבוק הגיבו רבים על ההתרגשות שאחזה בהם משובו של הצבע האדום לעיר הפועלים לשעבר. מארגני המחאה הארצית צפו כי ההפגנה בבאר שבע תהיה המרכזית והגדולה ביותר, אולם בסוף הערב התברר כי ההפגנה בחיפה היתה הגדולה והמרשימה ביותר מבין העצרות שנערכו אמש בפריפריה.

"אתמול היה שיא עבורנו", אמר יוסי ברוך, ממארגני המחאה בחיפה ופעיל במאהל המרכזי בעיר. "אנחנו חשים תחושת סיפוק מאוד גדולה, אבל אין אופוריה. ההפגנה שהיתה אתמול היא מעין שואו גדול, אבל מאבק זה עבודה עיקשת והדרך עוד ארוכה. הזעזוע בממשל יהיה המבחן האמיתי".

אך חיפה אינה המוקד הצפוני היחיד שנותר מסופק מעצרות המחאה אתמול. בעפולה הגיעו אמש כ-15 אלף בני אדם להפגין בכיכר העצמאות בעיר.אסף גלין הפעיל במאהל בעפולה מסר כי "לא האמנו שזה יגיע לדבר כזה גדול. חשבתי שיגיעו לא יותר מ-8,000 בני אדם. מה שקרה כאן זה דבר מטורף. הפריפריה הוכיחה שהיא חלק מהמאבק". לדבריו, "אם המדיניות לא תשתנה נמשיך במאבק כדי לגרום למישהו לשמוע אותנו".

כל ההורים רוצים שלילדים שלהם יהיה טוב בחיים. כולם רוצים שהם יצליחו, שהם יהיו בריאים, מאושרים ועשירים. לא כל ההורים יודעים מה לעשות כדי שלילדים יהיה באמת טוב.

יש הורים שחושבים שהם יודעים מה הכי טוב. ההורים האלה בטוחים שילדיהם לא יודעים כלום. הם לא רוצים לדעת מה רוצים הצעירים. הם רוצים רק שהילדים שלהם יעשו מה שהם (ההורים) מחליטים בשבילם. הורים כאלה מחליטים מה הילדים יעשו, מה הם ילמדו, מי יהיו החברים שלהם, מה הם יקראו, מה הם יראו ועוד...

אני רוצה לספר לכם על אורי. ההורים שלו רצו שהוא ילמד באוניברסיטה. אבל הוא לא רצה. הוא רצה שהם לא יגידו לו מה לעשות. אורי רצה לנסוע לטייל. הוא אמר שהוא לא יודע מה הוא רוצה להיות. הוא ביקש מאבא שלו שלא יחליט בשבילו:

"אני רוצה לחכות שנה, ואז אחליט בעצמי! אני לא רוצה שאתם תחליטו!
אני לא מבקש שתעזרו לי, אבל לפחות, אל תפריעו לי לעשות תכניות בעצמי."

זה לא היה קל. להורים של אורי היה קשה מאוד לוותר על התכניות שלהם. אורי עבד קשה וחסך כסף בעצמו. הוא הבטיח להורים שלו שכשהוא יחזור מהטיול, הוא ילך ללמוד.
הוא אמר להם את זה כדי שהם לא ידאגו, אבל הוא באמת התכוון ללמוד, הוא רק לא ידע מה ללמוד.

כשאורי חזר מהטיול שלו הוא הלך ללמוד אמנות ב"בצלאל" (בית ספר לאמנות בירושלים). ההורים שלו לא היו מאושרים מזה. הם רצו שהוא יהיה עורך-דין או רופא, אבל לא הייתה להם בררה. אורי כבר ילד גדול, והוא אחליט בעצמו