כל ההורים רוצים שלילדים שלהם יהיה טוב בחיים. כולם רוצים שהם יצליחו, שהם יהיו בריאים, מאושרים ועשירים. לא כל ההורים יודעים מה לעשות כדי שלילדים יהיה באמת טוב.
יש הורים שחושבים שהם יודעים מה הכי טוב. ההורים האלה בטוחים שילדיהם לא יודעים כלום. הם לא רוצים לדעת מה רוצים הצעירים. הם רוצים רק שהילדים שלהם יעשו מה שהם (ההורים) מחליטים בשבילם. הורים כאלה מחליטים מה הילדים יעשו, מה הם ילמדו, מי יהיו החברים שלהם, מה הם יקראו, מה הם יראו ועוד...
אני רוצה לספר לכם על אורי. ההורים שלו רצו שהוא ילמד באוניברסיטה. אבל הוא לא רצה. הוא רצה שהם לא יגידו לו מה לעשות. אורי רצה לנסוע לטייל. הוא אמר שהוא לא יודע מה הוא רוצה להיות. הוא ביקש מאבא שלו שלא יחליט בשבילו:
"אני רוצה לחכות שנה, ואז אחליט בעצמי! אני לא רוצה שאתם תחליטו!
אני לא מבקש שתעזרו לי, אבל לפחות, אל תפריעו לי לעשות תכניות בעצמי."
זה לא היה קל. להורים של אורי היה קשה מאוד לוותר על התכניות שלהם. אורי עבד קשה וחסך כסף בעצמו. הוא הבטיח להורים שלו שכשהוא יחזור מהטיול, הוא ילך ללמוד.
הוא אמר להם את זה כדי שהם לא ידאגו, אבל הוא באמת התכוון ללמוד, הוא רק לא ידע מה ללמוד.
כשאורי חזר מהטיול שלו הוא הלך ללמוד אמנות ב"בצלאל" (בית ספר לאמנות בירושלים). ההורים שלו לא היו מאושרים מזה. הם רצו שהוא יהיה עורך-דין או רופא, אבל לא הייתה להם בררה. אורי כבר ילד גדול, והוא אחליט בעצמו
