בנו מערוף רג'אל אס-סיף
כך כינו הבדואים בעבר את שכניהם הדרוזים. הסיף הוחלף ברובה, אך הדרוזי ממשיך לומר על עצמו: "אנא מן בני מערוף"- אנשי החסד.
שיח' חוסיין רמאל... בירקא קוראים לו אבו עלי... הוא אוהב ציד. אף כי אכילת חזיר אסורה על הדרוזי, מותר לצוד אותו. כאן, באזור כפרו, ירקה, זהו ציד פופולרי. שמונה כפרים דרוזים מצויים באזור זה על פסגות הגליל... בהם ג'וליס, אבו סנאן, ג'ט, וגם ינוח. ההתיישבות הדרוזית בגליל החלה לפני מאתיים שנה לערך. תקופת שלטונו של האמיר הדרוזי פח'ר אד-דין אל-מעני השני. הדרוזים הגיעו לסוריה מן מצרים במאה העשירית, אשר יצאו שליחים להפיץ את עיקרי האמונה הדרוזית, דתו של אלחאכם באמר אללה, החליף הפאטמי. ההיסטוריה הדרוזית רצופה מלחמות, נגד העותומאנים, הצרפתים, המרונים בלבנון במאה הקודמת, ובינם לבין עצמם. בעבר היו בארץ ישראל כארבעים כפרים דרוזיים, אחדים הושמדו, ואחרים הושמדו. היום יש במדינה שמונה עשר כפרים דרוזים בלבד, בהם חיים כ-40,000 דרוזים. המרכז הדרוזי הגדול ביותר, כ-200,000, נמצא בסוריה. בג'בל אד-דרוז נמצא גם מנהיגם של הדרוזים, סולטן אל-אטרש. בלבנון נמצא המרכז הרוחני של הדרוזים, בחסבאיא, שבדרום לבנון. כאשר יצאנו לציד עם אבו-עלי, טרם האיר השחר. עתה, עם ערב, חזרנו מהציד, ולעינינו נגלה היפה שבכפרי הגליל, ירקא. בעבר היה ירקא כפר דתי מסורתי, השליטה הייתה בידי משפחות מולא ומועדי. היום עומד בראש המועצה המקומית אבו-עלי ממשפחת רמאל. הוא דתי-ליברלי. רמאל מאמין שהדת היא הערובה היחידה לקיום חברה דרוזית בריאה. בן אחיו, מוחמד, לעומתו, בוגר אוניברסיטה, איש עסקים, סבור שפיתוח תעשייתי הוא אשר יבטיח את עתיד העדה. הדיוואן של שיח' רמאל הוא מרכז חיי החברה בכפר. שיח' רמאל מעורה בחיים הפוליטיים. גלימתו הלבנה אות שאינו סגפן. איש דתי שאינו מחמיר עם זולתו. בדיוואן מתאספים מדי ערב זקני הכפר לשיחה בענייני היום. אין כמעט מפגש שאינו נושא את זרעי העימות בין המנהיגות הדתית לבין הצעירים. שיח' כמאל מועדי, מנהיגה הדתי של משפחת מועדי, אחד משלושת חברי ההנהגה הרוחנית הדרוזית, מדבר במוסגים של התמוטטות העדה והתבוללות הדרוזים. כששיח' מועדי מדבר, קשובים העקאל והג'האל. העקאל, הנבונים, יודעי יסודות הדת, מזדהים איתו, ואילו הג'האל, ההדיוטות, אינם מגיבים. ה"עקל" מחויב לגלח את שערות ראשו, לגדל שפם, ורצוי אף שלא לגלח את הזקן. הוא מחויב בלבוש מסורתי, מנוע מאכילת חזיר ומשתיית משקאות חריפים, ומעישון. הוא אינו מבקר בקולנוע, ואינו מחזיק בביתו מכשיר טלוויזיה. מי שנאף או רצח לא יכונס לעולם לסודות הדת הדרוזית. העימות בין העקאל והג'האל אינו חדש. אמנם לאחרונה יש שוני בסגנון. חדירת התרבות המערבית וטכנולוגיה בחברה הדרוזית שנתה את אופיה. העימות כיום חריף יותר. הצעירים מאשימים את הדתיים בהתעסקות פוליטית, בהחמרות, ובשימוש מוגזם בסמכותם הדתית. הנהגה רוחנית שמעולם לא נאלצה לתת דין וחשבון, שמעמדה היה בלתי מעורער, הנהגה זו עומדת עתה לביקורת. כאשר הוויכוח הופך בלתי אפשרי, מנתק שיח' מועדי מגע. קשה לו כנראה להסתגל לוויכוח עם חילוני. הוויכוח אמנם קיים, אך גם לחילונים יש נימוסים. עומדים, נפרדים, כאילו אומרים "יש הדר, יש דרך ארץ." כאשר הדתיים יוצאים, נשארים החילונים. אך להם יש דילמה: הם רוצים אמנם לשנות מצב, זאת, מבלי לפגוע בדת.
"אני יכול להילחם, אבל צריך להיות... לא נגד הדת... לא נגד הדת... אלא נגד אנשי הדת על מנת לאפשר לנו ללמוד..."
"אז מה הבעיה"
"אנשי הדת נגד אנשים שמנסים למנוע... להשתלב דרך הדת. אנשי דת אמיתיים, אנחנו שמים אותם על הראש."
"רשימה ארוכה מאוד, רשימה ארוכה מאוד מאוד, וצריך סבלנות, וצריך להבין אותם גם..."
בעוד האחרים מדברים, קובע מוחמד רמאל עובדות בשטח. מוחמד סבור שהוויכוח ממילא יימשך שנים רבות, את המהפכה יש לעשות מיד, ולא רק לדבר עליה.
"צעיר דרוזי צריך לצאת ולעבוד. שנפסיק רק לקטרג ולדבר על פוליטיקה. אני היום עסוק בתכנון כמה מפעלים בכפרים הדרוזים בעיקר ושני מפעלים שאני הולך לפתוח אותם בימים הקרובים...??.הגעת למסקנה שהיום אפשר לנצל כוח אדם נשי, של הנשים בכפרים הדרוזיים, קרוב ל-600 בחורות בגליל. 600 בחורות מבחינת קלקולציה זה תפוקה של מיליון לירות לשנה. זה יתחיל להכניס מהפכה, גם חינוכית וגם חברתית, בחברה הדרוזית. אני אשמח מאוד ואגיע לשיא הסיפוק ברגע שאשמע שמהנדס דרוזי קיבל פרס ישראל בטכנולגיה, או בארכיטקטורה, או בכל דבר כזה. אני לא רוצה שיהיה מנהיג דרוזי. מנהיג צריך לשבת. אני רוצה שהדרוזים ירגישו את עצמם נוח, וכל אחד ירגיש את עצמו כאדם...עולם בפני עצמו. ואני חושב שאין שום סתירה בין התקדמות או בין קידום החברה הדרוזית לבין הדת או המסורת הדרוזית."
בכפרים הדרוזים בגליל ניתן עדיין לגשר על ההבדלים בהשקפות. בגליל דוגלים בהתפתחות טבעית ובנשימה ארוכה, עתית יותר. בשני כפרי הכרמל, דליית-אל-כרמל ועוספיה, המצב שונה. כאשר הכלכלה מפותחת יותר, ההתרחקות מהדת משמעותית יותר, וכך מחריף המאבק יותר. למרבה הפליאה, הביאה עמדת ההתגוננות של הדתיים דווקא להחמרות והקצנות בתחום הדת. הדתיים מתנגדים לחתונות שמחות, אוסרים שימוש ברמקולים, מטילים חרם דתי על בעלי החתונה. למרות זאת, יש עדיין חתונות שמחות.
אנו בטקס התספורת של פואד. זמר מג'נין מפליג בשבח חליפת החתן, וקורא למחוא כף לחתן היפה.
בעבר נהגו הדתיים להשתתף בחתונות ובחגיגות כאלה. היום הם מדירים רגליהם מאזור החתונה. גם ה"דבקה" הפכה ממוסחרת, עם אקורדיון על בימות הבידור, ואילו חליל הרועים נעלם והולך.
I would be very grateful if a Hebrew speaker could transcript the video above from 0:35 until 2:15
Thank you.